שלושה ערעורים שהדיון בהם אוחד, כנגד גזר דינו של בית משפט השלום בקרית גת, מיום 3.10.2011 (כב' השופט א.באומגרט), בגין סדרה ארוכה של עבירות בהן הודו המערערים, במסגרת כתב אישום מתוקן שהוגש כנגדם.
כתב האישום המתוקן מכיל בתוכו 96 אישומים הכוללים עבירות גניבה בצוותא חדא, התפרצות לכלי רכב, פירוק חלקים מהם, קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת נכסים שהושגו בפשע וקבלת דבר במרמה.
למערער 1 מיוחסים 73 אישומים, למערער 2 מיוחסים 22 אישומים ואילו למערער 3 מיוחסים 13 אישומים.
בהתאם לעובדות שבכתב האישום המתוקן, חברו הנאשמים וקשרו קשר לחדור לבסיסי צה"ל, למוסכים בהם מאוחסנים רכבי צה"ל ומקומות נוספים בהם נמצאים רכבי צה"ל, על מנת לגנוב מהם התקנים אלקטרוניים לחיוב עבור צריכת דלק (פזומט). כחלק מאותה התארגנות, התפרצו המערערים 2 ו-3 ל - 15 כלי הרכב הצה"ליים מהם פירקו וגנבו פזומטים. המערער 3 אף נכנס לבסיס צה"ל בעודו לובש מדי צה"ל ומציג עצמו במרמה כאיש מילואים פעיל האוחז בצו גיוס, כשלא היה כזה.
במסגרת הקשר התקינו המערערים 2 ו-3 מיכל שתכולתו 1,000 ליטר באחד מכלי הרכב בידיהם, מילאו אותו בדלק שגנבו באמצעות הפזומט, ומכרו את הדלק לאחרים. תוך כדי גניבת הדלק, עשו הנאשמים שימוש ב - 8 כלי רכב שונים.
העבירות בוצעו על פני תקופה ממושכת, בת מס' חודשים, בשלהי שנת 2010 ובתחילת שנת 2011.
סך כל הגניבות שבוצעו על ידי שלושת המערערים, מסתכם ב - 991,677 ש"ח.
בגין האמור, נידון המערער 1 ל-42 חודשי מאסר בפועל, וכמו כן הופעלו כנגדו 6 חודשי מאסר על תנאי באופן מצטבר. כן נגזרו על המערער 1 עונשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 50,000 ש"ח ופסילת רישיון הנהיגה למשך 8 שנים.
המערער 2 נידון אף הוא ל - 42 חודשי מאסר בפועל וכן נידון למאסר על תנאי, קנס כספי ופסילת רישיון נהיגה, אף הם לתקופות המתואמות למערער 1.
המערער 3 נידון ל-30 חודשי מאסר בפועל וכן למאסר על תנאי, 40,000 ש"ח קנס ופסילת רישיון אף היא למשך 8 שנים.
תמצית טיעוני המערער 1, הינה כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא נתן ביטוי להודאתו המיידית של המערער וחיסכון הזמן השיפוטי שנחסך עקב כך, והוא אף מדגיש ומציין, כי כתב האישום עצמו היה מבוסס על הודאת המערער 1 בחקירתו, וזולתה, לא היה בא זה לעולם. בעניין זה מזכיר ב"כ המערער 1, כי הודאתו של המערער וכן של חבריו, חסכה העדתם של 78 עדים שיש ליתן לכך משמעות, דבר שלא נעשה על ידי בית המשפט קמא.
עוד טוען ב"כ המערער 1, כי מרשו לא היה חלק מהתכנון המוקדם, ולכן חלקו לא כלל תחכום, וכי בית המשפט שגה אף במתן משקל למס' העבירות הרב, זאת מבלי להתייחס להפרדה טכנית של עבירות אשר בוצעו לעתים בהפרש דקות ספורות זה מזה.
באשר לעברו הפלילי של המערער 1, סבור בא כוחו כי שגה בית המשפט קמא ששקל את עברו הפלילי המכביד לחומרה. בעניין זה מסכים הוא, כי יש בעבר פלילי כדי להטות במידת מה את הענישה, ואולם לא באופן "דרמטי" כהגדרתו, כפי שעשה כן בית המשפט קמא, ויש להביא בחשבון את הליך השיקום שעבר לאחר שעשה בעברו שימוש בסם, ממנו נגמל.
בנסיבות אלה טוען ב"כ המערער 1, כי היה להטיל על מרשו ענישה פחותה מחבריו, זאת בשל העובדה כי הם אלה שהיו הרוח החיה בביצוע העבירות.
לסיום טוען ב"כ המערער 1, כי פסילת הרישיון שהושתה על מרשו, אינה מתיישבת עם תכלית הענישה ואינה תואמת להפעלת סעיף 43 לפקודת התעבורה, ויש לעשותה במשורה. נסיבותיו האישיות של מרשי שהינו בן 48, גרוש, אב לבת, בת 27 וסב לשני נכדים, ובהינתן העובדה כי לטענתו התסקיר השלילי שהוגש בעניינו של מרשו, לא הביא בחשבון את המונח "חיים נורמטיביים" באופן סובייקטיבי, יש להקל עם מרשי באופן משמעותי, בכלל רכיבי הענישה.
ב"כ המערער 2, טוען לחוסר איזון בענישה בהשוואה למערער 1, אשר על שניהם נגזרו עונשים זהים, למרות הפער הגדול במס' האישומים ביניהם, וכן בעבר פלילי מועט יחסית למערער 2 לעומת המערער 1. עוד טוען ב"כ המערער 2, כי בית המשפט קמא שגה בקביעה שמרשו היה הרוח החיה והמתכננת של העבירות, לא נתן משקל להודיה מצידו ואף הוא חוזר על הטיעונים הנוגעים לעניין פסילת הרישיון, ולנסיבותיו האישיות של מרשו, אשר שירת שירות צבאי מלא, והוא אב לתינוק.
ב"כ המערער 3 מדגיש את היותו של מרשו צעיר נורמטיבי, ללא עבר פלילי, כשהעבירות נשוא ענייננו, מהוות, כך לטענתו, חריג לאורחות חייו. למערער 3 נסיבות אישיות מורכבות, ביניהן סובל הוא מהפרעת קשב, וכן מדגיש את היקלעות משפחתו לקשיים כלכליים, תוך שאביו אף הפך לפושט רגל, כשלמערער לא היו כלים להתמודד עם המצב שנוצר, ועל כן צבר לחצים רגשיים שהובילוהו לביצוע העבירות.
לעניינו של המערער 3 מדגיש בא כוחו, כי תסקיר שירות המבחן המליץ שלא להשית מאסר בפועל, על מנת שלא לחשוף את מרשו לחברה שולית, ומשמעות מאסר בפועל הינה התדרדרות מצבו, והפנת דפוסים עברייניים, זאת על רקע העובדה כי מדובר במאסר ראשון בעניינו.
גם ב"כ המערער 3 טוען את טיעוני שני חבריו, באשר אי התחשבות בחיסכון בהודאת הנאשם, ובעניין שלילת הרישיון.